ורשה מנקודת מבט של מעצבת פנים

ורשה – לא מה שחשבת.
נסעתי קצר ל-4 ימים קרירים כדי לראות על מה כולם מדברים. בלי קזינו ובלי אטרף של קניות.
גיליתי עיר בצמיחה, שעדיין מתאוששת ממלחמת העולם השניה ותום הקומוניזם.
עיר עם הרבה פינות חמד, מסעדות טובות ומודעות לאסטתיקה.
מרכזת כאן כמה דברים שהם "הכי הכי" מבחינתי:

גג אקולוגי
אחת מפינות החמד למנוחה, לרוגע ולשלווה הוא בהחלט גג הסיפריה של האוניברסיטה.
הגג האקולוגי נחשב לאחד הגגות המגוננים (כלומר עם גינה עליו) הגדולים.
בנוסף לצמחיה, יש בריכות נוי קטנות, גשרים, ספסלים.
בחלק העליון הצמחים מסודרים לפי צבעים, בהרמוניה עם בניין הספריה שמתחתיו.
הנוף הנשקף מקסים – נהר הויסלה והגדה.
עוצב על ידי האדריכלית Irena Bajerska ונפתח ב-2002.

בבניין הספריה עצמו, העשוי ברובו מתכת וזכוכית, מעניין, נעים ומזמין.
בחזית הבניין פאנלים המסמלים את לימודי המוסיקה, המדעים והשפות (העתיקות).

 

פארק Lazienki
"המקום המאושר ביותר בוורשה".
עוצב במקור במאה ה-17 כ"פארק האמבטיות" עבור אציל פולני, ע"י האדריכל Tylman van Gameren.
במאה ה-18 הגן הוסב עבור בית הקיץ של המלך סטניסלב אוגוסט (המלך האחרון של הרפובליקה), ורק בשנת 1918 הוסב לפארק ציבורי לרווחת תושבי העיר והתיירים.
כיום הוא משמש כפארק לתיאטרון, מוסיקה, גלריות ואמנויות שונות.
משתרע על פני 76 אקרים.

אחד הבניינים הבולטים הוא הארמון על האי, בסגנון קלאסיסטי, עם גלריה לאמנות וחדרים אותנטים מהמאה ה-17. יש גם במת תיאטרון צף ועוד פינות חמד.
הפארק ירוק, בגוון כזה שממש גורם לקנאה ולסינוור. מלא בסנאים ובטווסים.
בחורף האגם קופא, אפשר ממש ללכת עליו.

 

העיר העתיקה
מהמאה ה-13. שמשה כמפקדה וכיישוב מבוצר.
העיר הופצצה קשות בסוף מלחמת העולם השניה על ידי הנאצים. הרחובות ומרבית הבניינים שוחזרו  על פי הציורים של Bernardo Bellotto שצייר אותה במאה ה 18.
לאחר שחזורה, העיר העתיקה הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסקו.
שני מקומות משכו את תשומת ליבי:
כיכר קאנוניה: כיכר קטנה בצורת משולש מאחורי אחת הכנסיות. קיבלה את שמה במאה ה-17 כי כמרים קנונים התגוררו בה. במרכז הכיכר נמצא פעמון, שנסדק עוד לפני תלייתו. האמונה היא שאם מקיפים אותו 3 פעמים, זוכים במזל גדול.(הקפנו, ברור).
כיכר השוק: מהמאה ה-13, ציורית מאד. במרכזה פסל של בתולת הים, שנחשבת למגינה של העיר. הכיכר מוקפת בחזיתות מעוטרות של בתים, בתי קפה ואווירה נהדרת בלילה.

 

המוזיאון היהודי
מציג את 1,000 שנות חיי הקהילה היהודית בפולין, שהיתה הקהילה הגדולה ביותר באירופה.
עד לפני מלחמת העולם השניה, היהודים היו 10% מאוכלוסיית פולין, ושליש מאוכלוסיית ורשה היתה יהודית.
המוזיאון ממוקם פיזית היכן שהיה גטו ורשה.
אדריכלים שנבחרו לתכנן אותו הם פינים: Mahlamakl ו-Lahdelma בסגנון פוסט מודרניזם.
המוזיאון נפתח לקהל הרחב ב-2013.
המבנה עשוי אבן זכוכית ונחושת. על גבי לוחות הזכוכית החיצוניות, מודפס ה- א-ב העברי.
הכניסה מדמה את קריעת ים סוף או מעבר בערוץ נחל צר.
ההקבלה היא הובלת משה את העם היהודי למשהו טוב.
ובמלחמת העולם השניה, ההובלה של ההנהגה היתה לשלילה.
החלל הפתוח מסמל תקווה, בעוד שהשבר הסימלי שחוצה את הבניין מסמל את קטיעת יהדות פולין.
המוזיאון הוא למעשה 8 גלריות, חללים פתוחים, שמצליחות לספר את הסיפור היהודי בצורה מעניינת וחווייתית. הוא לא עצוב או מצמרר. הוא מתאר איך השכילו היהודים להשתלב ולהיות בעלי ממון והשפעה.

 

בתי מלון שהכי התרשמתי מהם:

Bristol Hotel
משלב היסטוריה עם יוקרה עכשווית. הוקם בשנת 1901 על ידי הפסנתרן והפוליטיקאי Ignacy Jan Paderewski. ממוקם על הדרך המלכותית ההיסטורית, דרכה נכנסו ויצאו המלכים מהעיר לכיוון קרקוב (שהיתה הרבה שנים בירת פולין) .
המלון הוא ה"שכן" של ארמון הנשיא, קרוב מאוד לעיר העתיקה.
החזית ניאו-רנסאנסית מעוטרת ומקושטת עד מאד. הפנים ארט דקו, חללים רומנטיים אלגנטיים.
מסעדה איטלקית Marconi משובחת ובית קפה Cafe Bristol עם עוגות מיוחדות וטעימות מאד.

 

H15 Boutique Hotel
המלון נבנה ב-1892, והוא חלק ממבנה היסטורי, שם שכנה השגרירות הסובייטית לפני המלחמה.
עיצוב פנים מודרני של החדרים. הרבה פינות ישיבה נוחות.
במנה חודש למלון ב-2012. יש בו 48 חדרים עם נופים פנורמים, לעיר.
המלון מציע פעילויות ספורט שונות כמו טרקים וטיולי אופניים…
יש בו את מסעדת Signature – מטבח מולקולרי.

 

Europejski
מלון בבעלות ראפלס יורופינסקי, נבנה ב-1857.
אדריכל: Enrico Marconi
חזות קלאסית עם עיצוב עכשווי.
שופץ מסיבית ונפתח מחדש ב-1.6.2018. מכיל 106 חדרים.
בקומת הלובי יש מאפיה מקורית של המלון Lourse Warszawa. מעולה.

 

ועוד שתי מסעדות איטלקיות קטנות, פשוטות, טעימות להפליא ומומלצות מאד.

Delizia
מסעדה קטנה, ממוקמת במרכז העניינים. פשוטה בניראות שלה.
יש בה מעט מנות, אבל כל אחת מהן – עשויה בדיוק ונהדרת, עם שילוב טעמים מיוחד.
חוויה מומלצת.

 

Ciao Napoli
ממוקמת בעיר העתיקה. אם מגיעים בשעות הדמדומים (כלומר אחרי 20:00 שעון ורשה), אור דמדומים מאיר אותה בצורה יפיפה.
יש שתיים עם אותו השם (אותה בעלות): אחת בעיר העתיקה והשניה מחוצה לה.
דגמתי את זו בעיר העתיקה.היא קטנטנה ואינטימית. 7 שולחנות, יחס חמים, מנות נהדרות.

 

לסיכום:
ורשה מעניינת מבחינה אורבנית, אקולוגית, וגם עיצובית.
האדריכלות המסיבית שוחזרה, בצורה מעוררת השראה. יותר ויותר שמים דגש על חללים מעוצבים. העיצוב העכשווי, המודרני, מנסה לתת קלילות לעיר שחוותה זוועות רבות המאה הקודמת.
אמנם יש בה הרבה מאוד אתרי הנצחה לעבר, עם זאת, היא בהתחדשות, התעוררות.
מזכירה קצת את ברלין לפני כעשור.
קלה להתמצאות וכיף לשהות בה.
אין לי ספק שאחזור אליה.