ברלין מנקודת מבט אדריכלית

ברלין, עיר רב שכבתית. בכל איזור ורובע יש את ההווה, לעיתים מבט אל העתיד, והרבה היסטוריה. היסטוריה בשכבות. היסטוריה של כל העולם, עוד מלפני מלחמות העולם, בזמן מלחמת העולם השניה, חלוקת העיר למזרח ומערב ונפילת החומה ב-1989. הנצחה אדירה של השמדת היהודים ושאר המיעוטים. מעל לכל, כיום, עיר חופשיה, ליברלית משוחררת, ירוקה… כזו שמנסה להיות ההפך הגמור של ברלין ה"קודמת"…

המאמר הבא לא יעסוק במילקי בברלין, אלא אציג נקודת מבט אדריכלית בעיר:

יש בעיר סגנונות אדריכלות מכל וכל. באופן גס, ניתן לחלק את בנייני המגורים ל"אלטבאו", "נויבאו" ו"מבנים סובייטים".

"אלטבאו": חזיתות "ישנות", הכוונה לחזיתות מקושטות מתקופת הבארוק, הרוקוקו או הארט נובו. נמצאים בעיקר ברובעי המגורים, מאחר והללו הופצצו פחות. חלק מהחזיתות שוחזרו. מה שמאפיין את הבתים הללו מבפנים הוא התקרה הגבוהה בכל קומה (כ-4 מטרים גובה).
כלפי הרחוב יש חזית נאה, כשנכנסים למבואת הבנין מגלים חצרות פנימיות יפיפיות. בכל בנין יש דירות גדולות יותר וקטנות יותר. הדירות הגדולות יותר בדרך כלל פונות לרחוב, והקטנות מאחור. בשנים האחרונות יש שיפוצים רבים בבניינים אלו, החלפת תשתיות, סידור חדרי רחצה בתוך הדירה והפיכת הדירות לאטרקטיביות במיוחד.

רובע ספציפי שאהבתי מאד, עם ריכוז בנייני אלטבאו רבים, הוא רובע PrenzlauerBerg בצפון מזרח.

חזיתות בניינים

חזיתות בניינים

"נויבאו": מבנים חדשים יחסית, עם חזיתות לרוב מטיח, חפות מקישוטיות. בדירות גובה התקרות "סטנדרטיות". התשתית חדשה.

חזית בניין נויבאומבנים סובייטים: שיכונים שנבנו בתקופה שהרוסים שלטו במזרח העיר. דירות קטנות, מינימליסטיות, שניתנו לרוב במתנה ע"י המדינה לתושבים. כיום נחשבים לנדל"ן פחות אטרקטיבי.

מבנים סובייטים

אדריכלות מודרנית
נטייה הולכת וגוברת באדריכלות המודרנית בברלין הוא בניינים לגובה, שימוש רב בזכוכית ופלדה. המסר הוא "שקיפות, ניראות, לא עוד דברים מאחורי הגב, לא עוד תככים ומזימות". הדוגמא הבולטת ביותר היא הכיפה שהתווספה לבניין הבונדסטאג (מה שנקרא הרייכסטאג לשעבר), ובעוד משרדי בניינים מודרנים.

בנין הרייכסטאג שופץ בשנות התשעים על ידי תכנונו של האדריכל הבריטי נורמן פוסטר. בשיפוץ הרסו כליל את פנים המבנה והשאירו רק ארבע חזיתות חיצוניות, ששוחזרו. חללי הפנים נבנו מחדש על מנת שיתאימו לצרכים העכשווים.

כיפת הזכוכית כוללת מעברים היקפיים רחבים, פתוחים לקהל הרחב, מהם אפשר לצפות על העיר מצד אחד ואל תוך אולם המליאה כלפי מטה מהצד השני. במרכז הכיפה בנויות מראות בצורה של משפך, המחדירות אור טבעי לתוך חלל המבנה. המראות הללו משמשות לייצור חשמל מאנרגיה סולרית. בחורף, נכנסים גשמים דרך גג הכיפה אל חור המיועד לכך, וכך מופקת אנרגיה.

ועם כל זאת, בעודי הולכת במעברים שם, המתנדנדים קלות בשביל ליצור גמישות מסוימת שתחזיק את המבנה, קשה שלא לתהות האם הזכוכית עם הפלדה חזקים דיים כדי להחזיק מעמד לאורך שנים או שמדובר בסוג של מבנה אירעי שעלול להתפרק……

בנין הרייכסטאג

בניינים מודרניים

בנין הפילהרמונית
בנין מעניין מבחינה חיצונית ומושך תשומת לב מרובה. מבפנים הוא בנוי כך שהבמה והתזמורת נמצאת במרכז, והקהל יושב מסביבה ביציעים כמו מרפסות שמטפסות כלפי מעלה. מזכיר את כיכר העיר וההתאספות של ההמון. המבנה מצופה מבחוץ בפלטות אלומיניום צהבהבות.

הבניין הוקם בין השנים 1960-1963, אדריכל הַנְס שַרוּן (Hans Scharoun).

בנין הפילהרמונית

Dome of Berlin נמצאת בסמוך לאי המוזיאונים. השריד היחידי שלא הופצץ מארמון המלוכה, ששכן ממש ליד. נבנתה ב-1454 בסגנון רומנסקי. זכר מן העבר, לא דומה למשהו עכשווי בעיר.

כיפת ברלין

כיכר פוצדאמר Potsdamer Platz
איזור שהיה החלק האחרון של העיר המערבית, קרוב מאוד לעיר המזרחית. במשך שנים נשאר נטוש והמגרש עמד ריק. עיריית ברלין הציעה אותו במכרז למשקיעים, ושתי חברות זכו: סוני היפנית ודיימלר האמריקאית. שתי החברות העמידו אדריכלים שניסו לשלב בין ישן לחדש' והתוצאה נמצאת כיום בכיכר:

חברת סוני בנתה בניניים לגובה, בהשראת הר געש מתפרץ. האדריכל הלמוט יאן חוייב להשאיר חלק ממלון Esplanade הישן. הוא בנה כמעטפת סביבו בניין דירות חדש, שחלקו העליון תלוי מזרוע פלדה עצומה כדי שלא ימחץ את המלון, וציפה את קירותיו הקטועים הפנימיים של המלון בזכוכית, שמחליפה אורות בלילה ומדמה הר געש.

כיכר פוצדאמר

מהצד השני של הכיכר, בקומפלקס של דיימלר־קרייזלר (Daimler-Chrysler Areal) הסמוך, שרד רק בניין אחד: בית בירה, אשר הצמידו לו בנין מודרני, המזכיר קצת את מרכז פומפידו בפריס.

בית בירה ובנין מודרני

ובל נשכח שבכיכר יש את הרמזור הראשון בעולם שנבנה ב-1908 וקיים עד היום.

הרמזור הראשון בעולם

דבר אחרון: תחנת רכבת תחתית ועלית חשובה עוברת מתחת לכיכר' ואלמנטים של החדרת אור לתחנה בולטים מעל פני הרחוב:

ארובת אור בולטת

לא ניתן לסיים כתבה על ברלין מבלי להתייחס לאמנים הרבים שחיים כיום בעיר, חלקם ציירי גרפיטי. ציורי הגרפיטי באים לציין הבעת דעות מסוימת ולכל ציור יש את הקהל שלו.

ציורי גרפיטי שונים

ציורי גרפיטי שונים

תופעה נוספת שקיימת בברלין היא "הסקווטרים". מדובר בחבורת אמנים שמשתלטת על מבנים ישנים מוזנחים, שנמצאים במקומות נידחים (לרב במזרח העיר), מעטרת אותם, מפיחה בהם חיים, ומתגוררת שם. העיריה "עוצמת עין", מאחר והמבנים הנטושים הללו מטופלים בצורה זו אחרת ואינם משמשים כאיזורי פשיעה או מקומות קשים לכניסה. עם זאת, התופעה הולכת ומצטמצמת.

סקווטרים

סקווטרים

לסיכום,
היריעה עוד ארוכה, אפשר להרחיב על איזורים מתפתחים כמו קרויצברג ונויקל, שכונות שמאכלסות כיום אמנים רבים עם חיי לילה עשירים, פאבים ובתי קפה, ולציין את שכונת SchoneBerg, מעוז הקהילה ההומו לסבית, עם החנויות המיוחדות של הסאדו-מאזו והמועדונים ידועי השם בעולם.

וכמובן, בל נשכח את יהודי העיר, עם מגוון בתי הכנסת שנמצאים בה. מרביתם עדיין פעילים (לא יודעים במדוייק כמה יהודים חיים כיום בברלין),ונמצאים במבנים צנועים ולא בולטים לעין.
בית כנסת אחד בולט בעיצוב שלו הוא בית הכנסת החדש, הבנוי בסגנון מורי ומזכיר את ארמון האלהמברה. היה אחד הבניינים המפוארים ביותר בברלין בשלהי המאה ה-19. תוכנן ע"י אדריכל העיר אדוארד קנובלאוך. נחנך ב-1866, נהרס ושוחזר בין השנים 1993-1998. פעיל עד היום.

בית הכנסת החדש


לקבלת השראה מפרויקטים שונים